כמה פעמים בחיים
אנחנו אומרות לעצמינו : " יש לי ידיים שמאליות", "אין לי דמיון",
מעולם לא יצרתי", "אני לא אוהבת חתולים", "אני מפחדת
מכלבים".....
אנחנו מראש פוסלות
דברים שהורגלנו לחשוב עליהם כך כלפי עצמנו, בהרבה מקרים זה קורה כי הסביבה בה
אנחנו חיות מעולם לא אפשרה לנו להתנסות בדברים שציינתי כאן למעלה. אפשר ואף מותר
לצאת מהאזור המוכר לנו ולהיפתח לדברים נוספים בחיינו.
איך הם קשורים זה לזה? חיות ויצירה?, אולי אין קשר ישיר אך אני מוצאת
המון קשרים עקיפים לכך. שימי לב ! איך בשני התחומים משתמשים ככלים טיפוליים.
כשאנחנו לומדות לאהוב
חיות אנחנו מונעות מעצמינו הרבה פחדים, אנחנו לומדות לחיות באהבה ובחמלה עם הסביבה.
חיות המחמד בפרט יודעות לתת המון אהבה לסובבים אותם. אין חובה לגדל חיית מחמד בבית
על מנת ללמוד וללמד את ילדינו את חשיבות הדאגה והיחס כלפיהם.
כשאנחנו עוסקות ביצירה
אנחנו מונעות מעצמינו פחדים ומחזקים את האהבה והאמון העצמי, דבר המחזק את הנפש
ושומר על בריאות תקינה. לא כל אחת חייבת להיות אומנית בהגדרתה על מנת ליהנות מיצירה, לא חייבים להחזיק
סטודיו בבית על מנת ליצור. בשביל זה יש אותי...אני מארחת אצלי בסטודיו כל אחת ואחת
גם אם יש לה אמונות כאלה ואחרות על עצמה....אצלי עם הזמן האמונות האלו מתפוגגות ועם
שמחת היצירה גם האהבה לחתולים גדלה.
יש לי תלמידה, כשהגיעה
לסטודיו הייתה קצת סקפטית לגבי העבודה עם עיסת נייר "לי יש ניסיון בחומרים אחרים"
אמרה....מכירות את המשפט הזה? (מאפשר לנו להתבצר באזור הנוחות שלנו).
...ואז היא שמה לב שיש לי חתול בסטודיו, היא נכנסה למתח...."שלא יתקרב אלי,
שלא יגע בי"....כן משפטים מוכרים?......
עם הזמן היא התאהבה
ביצירה בעיסת נייר ובחופש שזה נותן לה ליצור כל דבר שהיא רוצה ומדמיינת, דמיון יש
לה הרבה...אני מודה...וזה כייף!...היא כל כך אהבה את החוג שלאט לאט גם המתח מהחתול
השתחרר. שמתי לב שהיא התחילה להיות ערה לתמונות של חתולים
במקומות אחרים ולהסתכל על חתולים ברחוב, (איך שמתי לב? כי היא התחילה לשלוח לי
בווצאפ תמונות של חתולים) כל היחס שלה כלפי החתול בסטודיו השתנה לגמרי.
איך זה באגדות? וחיו
באושר עד היום הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה