ראיון עם המנטורית שלי - ענת לוטן

מאחר והבלוג הזה נוצר כדי לספר ולהראות לכם ממגוון יצירותיי ויצירות תלמידות הסטודיו, וכמו כן, לשתף אתכם בחוויותיי כיוצרת, הרגשתי צורך להכיר לכם את זו שמנהלת את הכל צמוד אלינו, ענת לוטן.

כשאת מגיעה בפעם הראשונה לחוג ולא משנה באיזה נושא, המטרה היא ליצור, להגשים איזו פנטזיה יצירתית בתוכך שרוצה לפרוץ החוצה, בנוסף גם לעשות אתנחתה מהשגרה המעייפת והמתישה ולהיזרק לך לעולם של עשייה שבסופו של יום את מרגישה הכי טוב כשאת מסתכלת על יציר כפייך וחשה שאת מסוגלת ומתחילה להתחבר לחומרים ולעיסת הנייר... עד כאן הכל מעולה.  אך, מה יהיה עוד יותר מעולה, אם את גם מתחברת לחברותייך לסטודיו והחשוב יותר למדריכה שלך? – אז, הכל יהיה פשוט מושלם, לא?

וזה בדיוק מה שקרה לי, אני מאמינה שאם הייתי מגיעה רק על מנת ליצור מבלי לחבור לכל השאר, לא נראה לי שהייתי ממשיכה לאורך זמן, במקרה שלי זה לא קרה, נהפוך הוא, מצאתי מקום עם אווירה חיובית, חמה ונעימה, הרבה חיוך, חוש הומור וצחוק, פרגון מלא הטנא ומדריכה מקסימה.

אני כבר מעל שנתיים באה לחוג, נכון שלפעמים אני מחסירה פה ושם, אך לא מוותרת, אוהבת ליצור, אוהבת את החברה, אך, בעיקר, בגלל ענת. הכרתי אשה מוכשרת, עם רצון גדול לעזור ולהגשים לך כל יצירה שחשקה בה נפשך, היא תזרום איתך לכל כיוון ותעביר הלאה את הידע שצברה, בנוסף נוצרה בינינו ידידות קרובה ומבחינתי ההגעה לחוג היא כיף כפול.

אז החלטתי להכיר לכם את ענת ולשאול כמה שאלות שיתנו מעט אור עליה כאדם יוצר.הפגישה התרחשה לאחר החוג על כוס קרה של בירה רק שתינו והרבה יצירות מסביב...

ספרי לי בעצם איך הגעת לכל הנושא הזה של עיסת נייר? – אני יודעת שסיימת את "בצלאל"
בהצטיינות בתחום הפיסול, אז מה הוביל אותך לכאן?

במהלך כל שנותיי כבוגרת עסקתי לסירוגין בתחומי אומנות שונים, בגיל מאוחר יחסית הלכתי ללמוד ב"בצלאל"  ולאגד את כל לימודי תחת תואר אחד- B.A באומנות . כשסיימתי את לימודי חיפשתי פרנסה בתחום של הדרכה ביצירה. התחלתי את דרכי בעבודה עם אנשים בוגרים עם מוגבלות שכלית במוסד של החינוך המיוחד.החומר הראשון איתו התחלתי את עבודתי היה עיסת נייר, זהו חומר טיפולי נפלא, על כל גווניו קל נעים ונח לעבודה . שנים קודם כבר עסקתי ביצירה בעיסת נייר כאשר עיצבתי מריונטות עבור "ג'פטו", לאחר מכן ב"בצלאל" עבדתי הרבה עם נייר כחומר פיסולי. עם השנים הלך הידע שלי והשתכלל - דרך הרבה התנסויות אישיות. לאחר כמה שנות הדרכה במוסדות שונים של החינוך המיוחד, החלטתי לפתוח חוגים בסטודיו הביתי שלי. כך קיבצתי לי את האנשים הנפלאים שחיפשו רגע של שקט מטרדות היום יום לבוא וליצור.

מה נותנת לך ההדרכה?

סיפוק גדול, אני נותנת כלים ומרחב לאנשים שיוכלו להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם, עיסת נייר
הוא חומר נוח וקל לעבודה, אין צורך בידע מוקדם וכל אחת ואחד יכולים ליצור כאוות נפשם מבלי להתחשב
במוסכמות מקובלות. אני עוזרת לאנשים למצוא רעיונות (אם אין להם) ומכוונת אותם אל ביצוע הרעיון, לחלקם יש מבט אובד בעיניים כאשר הם ניגשים לעבודה, אני מדריכה אותם ולעתים מראה להם כיוון חדש ואז הברק חוזר להם לעיניים. זה נותן לי סיפוק לעזור ולהגשים חלומות, רק צריך להעז ולחלום...אנשים באים לחוג על מנת לקבל את הכלים האלו, בזמן שבכל שאר תחומי החיים הם צריכים להוביל, אם זה בבית, ילדים, בעבודה ולכאן הם באים ליהנות, לפנטז, להעז...

איך הגעת לעסוק במוסד של החינוך המיוחד? ועד כמה את מרגישה שזה המקום שלך בהדרכה?

כאמור כשהתחלתי דרך חדשה בחיי בגיל 40+, לאחר שסיימתי את לימודי ב"בצלאל", חיפשתי דרך להדריך בתחום. פגשתי אדם נפלא שעבד בברכה הטיפולית ברמת חן עם נשים בוגרות, דתיות מבני ברק, בעלות מוגבלות שכלית. הוא חיבר אותי למנהלת המוסד וכך התחילה דרכי, נתבקשתי על ידי המנהלת להקים מפעל שיקומי, משהו שהיה חדש גם לי. הלכתי הביתה, חשבתי רבות על המשמעות של מפעל שיקומי באומנות (היום זה מאד מקובל, אני מדברת על שנת 2000, השנה בה התחלתי), קראתי, דיברתי עם אנשים בתחום החינוך וכד', ויצאתי לדרך עם אינטואיציה, ראש פתוח, סובלנות, סבלנות ומרץ רב.
עד היום אני מדריכה אנשים בוגרים עם מוגבלות שכלית, ממשיכה בבני ברק והרחבתי אף לרמת גן ולגבעתיים.
ההדרכה חייבת להיות מאד צמודה ואישית, אני עובדת בקבוצות מאד קטנות, כשישנן תוצאות מרהיבות וחיוך
על השפתיים של האנשים המיוחדים האלו, הלב מתרחב ואני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. כיוון שמדובר ב"מפעל", מדובר בעבודת צוות, אני מייצרת איתם תוצרים שיוצאים למכירה, וזה מחייב רמת גימור גבוהה, כאשר התוצרים נמכרים זה מכפיל את הרגשת הסיפוק.   

ולסיום, בתחילת יולי היה פסטיבל הנייר הראשון מסוגו בארץ, ברחובות. אני יודעת שהשתתפת, איך קרה ואיך היה?

משפחת הג'ירפות מוצגת בפסטיבל הנייר, רחובות

יצא קול קורא לכל האומנים בתחום הנייר, זה הגיע גם אליי
והחלטתי לגשת לפרויקט עם מע"ש גבעתיים
(מרכז עבודה שיקומי לאנשים בוגרים עם מוגבלות שכלית) וליצור איתם את המייצב. זו הייתה החלטה מאד נכונה מבחינתי, יצרנו משפחה של ארבע  ג'ירפות.
זה תרם רבות לאנשים איתם אני עובדת, הפרויקט מומן בחלקו על ידי אקי"ם רמת גן-גבעתיים, ואודות לכך הצלחנו להוציא זאת לפועל. במסגרת העבודה שלי במע"ש אנחנו עובדים לסירוגין בעיסת נייר, אך, הייתה זו הפעם הראשונה בה זכו האנשים המיוחדים שלי לעבוד בסדר גודל שכזה. התוצאה הייתה מרהיבה, עבור אנשים עם מוגבלות שכלית, זו גאווה גדולה להציג בפסטיבל של אומנים מן השורה בתחום ונותן להם את ההרגשה שהם שווים כאחד האדם.
לאור ההצלחה של  הפסטיבל השנה, קרוב לוודאי שנפתחה מסורת שתחזור על עצמה בקיצים הבאים, ואנחנו נשמח להמשיך לקחת חלק במסורת הזו.

טוב, מורתי, היה לי העונג והבירה הייתה טעימה, מודה לך על הסבלנות, אני כבר מכירה אותך יותר...רק שתמשיכי להדריך אותנו לעוד ועוד יצירות. המון הצלחה.

בכיף, שמחתי ותודה רבה, תמשיכי ליצור גם את (:

ענת מתכננת את משפחת הג'ירפות

ג'ירפה אחת מוכנה עם אחד מיוצריה